פסק-דין בתיק ה"פ 4288/05

1.       זוהי תובענה שהוגשה בדרך של המרצת פתיחה, למתן פסק-דין אשר יצהיר, כי המבקש, רוני אליאספור (להלן: "המבקש"), הוא הבעלים הבלעדיים של כלל הזכויות בדירה ומחסן ברחוב האדמו"ר מרוז'ין 27 בירושלים, הידועה כגוש 30271 חלקה 43 תתי חלקה 2 ו-15 (להלן: "הנכס"), הרשומות על-שמו של רחמים אליאספור. בכלל זאת, המבקש עותר להסרת צו העיקול שנרשם ביום 10.3.05 על הזכויות בדירה, וכן לביטול החלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 9.6.05, לפיה נרשם צו למינויו של המשיב 1, עו"ד יוסי ניר (להלן: "עו"ד ניר"), לכונס נכסים על הנכס לצורך השכרתו.

הרקע לתובענה

2.       המבקש, רוני אליאספור, הנו בנו של המשיב 4, רחמים אליאספור (להלן: "המשיב 4"). ביום 18.1.05, נרשמה לזכות המבקש משכנתא בדרגה ראשונה על זכויותיו של המשיב 4 בנכס, לשם הבטחת פירעון חוב בגובה 1 מיליון ש"ח. ביום 14.2.05 נערך הסכם בין המבקש ובין המשיב 4, בדבר מכירת כלל הזכויות בנכס, לרבות זכויות מכוח השכרתו, לידי המבקש, במתנה וללא תמורה. יצוין, כי כיום הנכס מושכר למשיב 5, איתמר קניגסברג, מכוח חוזה שכירות מיום 18.2.05, אשר נערך בינו ובין גב' ויקטוריה אליאספור, רעייתו של המשיב 4 ואמו של המבקש. בא-כוחו של המשיב 5, עוה"ד וייס, הודיע כי מרשו ישלם את דמי השכירות בהתאם להחלטת בית-המשפט (עמ' 1 לפרוטוקול).    

3.       המשיב 4 הנו בעל המניות העיקרי בחברת אליאספור חברה קבלנית בע"מ (להלן: "החברה"), אשר כיום אינה פעילה עוד. אציין כי המבקש עצמו רשום כדירקטור בחברה וכמי שמחזיק במניותיה. בין השנים 1990-1992, בנתה החברה פרויקט מגורים הכולל שלושה בניינים ברחוב חיים תורן מספר 12-14 בשכונת פסגת זאב בירושלים (להלן: "הפרויקט").

4.       ביום 20.6.95 הגישו מספר דיירים בפרויקט תביעה כספית נגד המשיב 4 ונגד החברה, בגין ליקויי בניה ואי התאמות בממכר. תיק זה נדון בפניי, ועל-פי פסק-הדין שניתן בעניין (ת"א (י-ם) 648/95 מזרחי ואח' נ' אליאספור ואח', דינים מחוזי לב(9), 839), חויבו המשיב 4 והחברה בתשלום סך של כ-920 אלף ש"ח, נכון ליום הגשת התביעה. הצדדים הגישו ערעורים הדדיים על פסק-הדין לבית-המשפט העליון, אשר פסק בעניין על דרך הפשרה, וחייב את המשיב 4 ואת החברה בפיצוי בסך 200 אלף ש"ח, נוסף על הפיצוי שנפסק בבית-המשפט המחוזי (ע"א 8149/01, 7941 מזרחי ואח' נ' אליאספור, פסק-דין מיום 26.11.03).

5.       המשיבים 2-3, ראובן מזרחי ונציגות הבית המשותף חיים תורן 14 ירושלים, פתחו בהליכים למימוש חובו של המשיב 4 על-פי פסק-דינו של בית-המשפט העליון, חוב אשר עמד על סך של 200 אלף ש"ח (תיק הוצל"פ מספר 3-04-09764-03). במסגרת הליכים אלו, נרשם ביום 10.3.05 עיקול על הזכויות בנכס, וביום 9.6.05 מונה עו"ד ניר, בא-כוחם של המשיבים 2-3 ( נספח ו' לתשובת המשיבים 2-3), לכונס נכסים על הנכס לצורך השכרתו בשכירות חודשית בלתי מוגנת. ביום 22.8.05 מונה עו"ד ניר ככונס נכסים על כלל זכויות החייב בנכס לצורך מכירתו ( נספח י'2 לתשובת המשיבים 2-3).

טענות הצדדים וגדר המחלוקת

6.       לטענת המבקש, עד ליום 31.12.94, הוא הלווה למשיב 4 ולחברה סכום של למעלה ממיליון ש"ח, שערכו כיום מסתכם בלמעלה מ-2,385,000 ש"ח. המשכנתא שנרשמה על כלל זכויותיו של המשיב 4 בנכס וההסכם להעברת זכויות אלו מיום 14.2.05, נועדו לפירעון הלוואה זו. משכך, לשיטת המבקש, הבעלות בזכויות בנכס החל מיום 14.2.05 אינם עוד של המשיב 4, ולכן אין בנמצא כל עילה למינוי כונס נכסים בגין חובו של המשיב 4 למשיבים 2-3. המבקש מוסיף, כי המשיבים 1-3 לא הצליחו להראות, כי העסקה בינו ובין אביו נעשתה למראית עין בלבד, ללא כוונה להעברת הזכויות הלכה למעשה.  

7.       לטענת המשיבים 2-3, המבקש והמשיב 4 פועלים להברחת נכסיו של האחרון במטרה לסכל את ביצוע פסק-דינו של בית-המשפט העליון. לשיטתם, המבקש לא הוכיח כי אכן הוא בעל חוב של המשיב 4 ושל החברה, ובעניין זה לא ניתן להסתפק במכתבו של רואה-החשבון של החברה משנת 1996, אשר צורף כנספח ד' לתובענה. מוסיפים המשיבים 2-3, כי בהיעדר חוב מוכח מצד המשיב 4 למבקש, הרי שרישום המשכנתא על-שמו של המבקש והסכם העברת הזכויות בנכס בדרך של מכר ללא תמורה, אינם אלא חוזים למראית עין, ולנוכח זאת מבקשים הם להכריז על בטלות המשכנתא שנרשמה לטובת המבקש על זכויות המשיב 4 בנכס.

לטענת המשיבים 2-3, משהמבקש לא הציג התחייבות בכתב לעשיית עסקה במקרקעין, להבדיל מדיווח על העסקה לרשויות המס ותצהירים בדבר העברת הזכויות, אין בידי המבקש ולו זכות חוזית בנכס. לחילופין טוענים המשיבים 2-3, כי כל עוד לא נרשמה עסקת העברת זכויותיו של המשיב 4 בנכס למבקש, בידי המבקש זכות חוזית בלבד כלפי המשיב 4. 

8.       בישיבת קדם משפט שנערכה, הגיעו הצדדים להסכמה, "כי במידה ובית המשפט יצהיר שאין חוב של המשיב 4 למבקש, הרי ממילא תתבטל המשכנתא שנרשמה לטובתו" (עמ' 2 לפרוטוקול). מכאן, כי סלע המחלוקת העובדתית בין הצדדים נסב על קיומו של חוב מצד המשיב 4 לבנו, הוא המבקש. באם לא יוכח קיומו של חוב, הרי שיש להורות על ביטולה של המשכנתא שנרשמה לזכותו של המבקש על זכויות המשיב 4 בנכס להבטחת חובו כלפי המבקש. אולם אם יוכח קיומו של חוב כאמור, הרי שהמשכנתא נרשמה בדין, ויש לדון בתחרות בין זכויות המבקש בנכס ובין העיקול שנרשם בגין חובו של המשיב 4 למשיבים 2-3.         

דיון

9.       לאחר שבחנתי את הראיות אשר הציג המבקש להוכחת קיומו של חוב מצד אביו, המשיב 4, חוב אשר בעטיו נרקמה עסקת העברת הזכויות בין השניים, ולאור העדרן של ראיות ממשיות לביסוס טענת המרמה והברחת נכסים שהעלו המשיבים 2-3, אני קובעת, כי המבקש עמד בנטל להוכחת קיומו של חוב מצד המשיב 4, וכי בידי המבקש זכות שביושר להירשם כבעל הזכויות בנכס.

10.     המבקש הצהיר על דבר קיום חוב מצד אביו, ונחקר על תצהירו זה בפניי. לאחר עיון בתצהיר ולאחר שמיעת המבקש, מצאתי את גרסתו מהימנה. אני מקבלת את הסברו, כי עד לשנת 2004 לא עשה דבר להבטחת חובו של אביו, כיוון שרק במועד זה הבין שחובו לא מובטח:

"ש. יש חוב נומינלי של כמיליון ש"ח שהתגבש עד לשנת 93-94, במשך 10 שנים לא עשית שום דבר, וב-2004 החלטת לרשום  משכנתא להבטחת החוב, אתה יכול להסביר מה קרה ב-2004?

ת. הגעתי למסקנה שמגיעים לי הרבה כספים מהאבא, ושאלתי אותו מה יהיה עם זה. לא ידעתי איך אני אקבל את זה ממנו ואז יצאה הדירה הזאת לרישום בטאבו ואמרתי לו שייתן לי אותה כהבטחה לכספים שלי" (עמ' 8 לפרוטוקול).   

11.     מלבד גרסת המבקש, בפניי הוצג מכתב מאת רואי החשבון יפה, בירם, בראשי ושות' מיום 9.12.96 ( נספח ד' לתובענה), לפיו המבקש העביר למשיב 4 (בשנים 1989-1990) ולחברה (בשנים 1991-1994) סך כולל של כ-994 אלף ש"ח. במכתב זה לא נערכה הפרדה בין סכומי הכסף שהעביר המבקש למשיב 4 ובין אלו שהוא העביר לחברה. 

על-פי ההסכמה הדיונית בין הצדדים, היה באפשרות המבקש להגיש תצהיר של רואה-חשבון בנוגע לחוב הנטען (עמ' 2 לפרוטוקול). תצהיר כאמור לא הוגש, ורואה-החשבון אשר חתום על המכתב לא נחקר בבית-המשפט. עם זאת, אני מקבלת בעניין זה את הסבר המבקש, לפיו הוא לא פנה אל רואה-החשבון בבקשה להעיד, בשל סכסוך בין רואה-החשבון ובין אביו, המשיב 4 (עמ' 4 לפרוטוקול).

12.     ממסמכים נוספים אותם הגיש המבקש עולה, כי בחודש דצמבר 1993 הופקד בחשבון הבנק של המשיב 4 סך של כ-567 אלף ש"ח, אשר התקבל ממכירת דירתו של המבקש ברחוב עין גדי בירושלים (ת/1, ת/2 א-ב; עמ' 7 לפרוטוקול).

13.     גרסתו של המבקש, אותה כאמור מצאתי מהימנה, והמסמכים הנוספים שהוגשו ואשר תומכים בה, הן הראיות היחידות בנמצא להוכחת חובו של המשיב 4. המבקש לא ביקש מאביו למסור תצהיר ולא הגיש הצהרות הון ודוחות שנתיים של החברה. עם זאת, אני סבורה כי המבקש עמד בנטל הנדרש להוכחת קיומו של חוב מצד המשיב 4. 

14.     מנגד, לא עלה בידי המשיבים 1-3 להוכיח את טענתם בדבר העדרו של חוב כאמור, כלומר כי המבקש והמשיב 4 פעלו להברחת נכסיו של האחרון מאימת נושיו. על-מנת לבסס טענת מרמה או הברחת נכסים יש להביא ראיות ממשיות, ועל טענה זו להיבחן על-ידי בית-המשפט באמות מידה מחמירות (ע"א 468/03 חברת יואב קיין בע"מ (בפירוק) נ' עזבון המנוחה שלוה קושניר ז"ל, ניתן ביום 5.12.05, סעיף 23 לפסק-הדין).

מלבד העלאת הטענה והחשד, לא הביאו המשיבים 1-3 ראיה ממשית להוכחת טענתם כי העסקה בין המבקש והמשיב 4 נעשתה למראית עין בלבד לשם הברחת נכסים. לעניין זה, לא די בתצהירו של המשיב 2 ובמסמכים שצורפו לתשובת המשיבים 2-3 לתובענה, אשר לא מצאתי בהם די כדי להצביע על אותות מרמה במידה מספקת לביסוס טענת הברחת הנכסים. ועוד. עיון בפלט המידע מפנקס הבתים המשותפים מעלה, כי הזכויות בנכס נרשמו על-שמו של המשיב 4 ביום 27.12.04, וכי המשכנתא על שם המבקש נרשמה ביום 18.1.05. ההסכם להעברת הזכויות מהמשיב 4 למבקש נערך ביום 14.2.05. באם היה בכוונת המשיב 4 להבריח את נכסיו, סביר כי היה דואג לרישום הזכויות בנכס מלכתחילה על שמו של המבקש.